המשך ההתחלה - ד"ת ליום ב' של ראש השנה

שאלה

--לרפואת אילן בן חנה ומרינה בת פאולינה--

**

ביום טוב שני של תחילת השנה החדשה אנו נוהגים לקרוא בתורה על הניסיון העשירי והאחרון שניסה הקב"ה את אברהם:

"וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית, פרק כ"ב פסוקים א'-ב').

הקב"ה מצווה את אברהם לקחת את יצחק, בנו היחיד והאהוב, שהובטח לו שהוא יהיה ממשיכו, ולעקוד אותו כפי התרבות שבימיו בה עוקדים עובדי העבודה-הזרה את בניהם למען אלוהיהם.

זאת פשוט שערורייה!

הגויים יגידו לאברהם "אתה והאידאולוגיות שלך... אתה בדיוק כמונו".

יותר מזה: עד הבוקר אברהם מצווה לשנות את עצמו לגמרי!

הכוונה: אברהם הוא איש המשתמש במידת החסד לעבודת הקב"ה. ועכשיו הוא מצווה להשתמש בחוזקה במידת הגבורה (ההפוכה לחסד) כדי לעקוד את בנו, וכך לקדש שם שמים. משימה בלתי אפשרית!

אבל...

"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם--מֵרָחֹק. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד-כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶה, וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (שם, ג'-ה').

אברהם יוצא למשימה ישר על הבוקר. כדרכו, הוא תמיד מנסה לקדש את הקב"ה בעולם, לכן, כדי שעוד אנשים יזכו להיות בחלק מהחוויה הרוחנית הזאת ואולי ללמוד ממנה – הוא מצרף את שני נעריו (רש"י – אלו היו ישמעאל ואליעזר) עד הנקודה בה רק הוא ויצחק צריכים להיות.

התורה מתארת את הליכתם ואת מהלך העקידה: " וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו. וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה. וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו. וַיָּבֹאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים. י וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ" (שם, ו'-י').

הם מתחלקים במשימה כדי שהמצווה תהיה משותפת – מצוות אבות ובנים שתמיד, בכל הדרך עושים הכול "יחדיו" ללא היסוס של אף אחד מהם.

ואז בא המלאך במפתיע: "וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי" (שם, י"א-י"ב).

אברהם הצליח בניסיון. כתמיד, הוא "הלך לו" כדבר הקב"ה ולא היה אכפת לו מ"מה יגידו" ומ"זה הפוך ממה שאני". אם הקב"ה מצווה – "הנני!".

המלאך מעיד שבעקדה רכש אברהם את המידה שעזרה לו לאדם שלם – מידת הגבורה!

אבל המלאכה עוד לא הסתיימה! עוד נשאר לאברהם מה ללמוד.

"וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ" (שם, י"ג).

יש בעקידה נקודת מבט חסרה – יצחק לא נעקד! ייתכן שהניסיון נגמר?

אברהם מרגיש בחיסרון ו"נושא את עיניו", האם יש כאן גם דברים טובים "להיאחז" בהם?

הוא רואה את האיל ומעלה אותו לעולה במקום את בנו כדי למלא את מה שהחסיר בעצירת המצווה – וכך לקדש את הקב"ה בצורה נוספת!

העקדה הושלמה!

בנקודה זאת התורה מסיימת את העקדה עצמה – מכאן נעבור לראש השנה בו אנחנו מקרבים את עצמנו לקב"ה. ניתן ללמוד מסיפור העקדה שקראנו מספר נקודות לתחילת השנה:

* בתחילת כל שנה ראוי להזכיר שהמשימה שלנו בעולם היא לקדש את שם הקב"ה בעולם ולתקן את עולמו על-ידי הכלים שניתנו לנו, ומצד שני – באותו הזמן להשתדל לרכוש כלים חדשים.

* בתחילת הדרך (ולא רק) יש אין סוף חששות בסגנון "מה יגידו" אם אתקרב, חששות בהחלט מוצדקות!

השאלה שכדאי לשאול היא – "האם אני זה מה שאני בגלל אחרים"?

ואם התשובה היא "כן" מומלץ לשאול – "האם לפי הלב שלי והנשמה שלי אני מסכים לגמרי עם דרכם"?

אם התשובה היא "לא" – יהיה טיפה יותר קל לענות כשתגיע שאלת "מה יגידו".

* בהתחלת הדרך לא קל לראות שבכל דבר בעולם יש אין-סוף נקודות מבט.

לדוגמה - דג זהב הוא גם דג וגם בצבע זהב. אי אפשר להיתפס רק לנקודת מבט אחת.

בראש השנה חשוב לזכור שיש בנו יש נקודות מבט לא חיוביות – אבל הרבה נקודות טובות!

לכן, בראש השנה כדאי להתאמץ לחזור בתשובה על הנקודות הלא חיוביות ולהבטיח לעצמנו לחזק את הטובות.

יהי רצון שתתקיים בנו במהרה שבועת הקב"ה במלואה כמו שנאמר: "בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָה: כִּי, יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ, אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ. כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (שם, ט"ו-י"ח).

חג שמח, כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומתוקה!

חברים מקשיבים

אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו

תשובה