שאלה
שלום לכבוד הרב,
השאלה שלי היא מאוד לא ממוקדת אני מצטערת מראש.
אני מרגישה שיש לי מעין פיצול אישיות, מבחינת המחשבות שמתרוצצות לי בראש, קודם כל- הראש שלי עייף מרוב מחשבות. אני חושבת שהגיל שלי, 16וחצי , משפיע על כל הבלגאן שיש לי בראש.
אני שמה לב שלפעמים כשאני חושבת בכלליות על החיים שלי- מנקודת המבט שלי, שלדעתי היא אובייקטיבית ( או לפחות הייתה)- החיים שלי ממש טובים, לא חסר לי כלום ב"ה ובע"ה גם לא יחסר, אבל פתאום, אחרי ממש שניות- אני מתחילה להיכנס למחשבות של סוף, הרגשה שהכל נגמר לי בין הידיים, שאני חיה ממבחן למבחן ומיום ליום ולא שמה לב לזמן שחולף, אני חייבת לציין שכמעט ואין לי עיסוק חוץ מהלימודים- וזה דבר שאני בטוחה שהוא משפיע, כי בלימודים אני מאמינה שזה לא המקום לבטא את עצמי ולהוכיח את החכמה שיש בי והיכולות שלי, אני מאמינה שיש יותר מזה ומציונים. אבל כיתה י"א כידוע היא כיתה של השקעה ומאמץ, וזה קשה, אני לא תלמידה ממש טובה אבל אני משתדלת וזה העיקר, ונחזור לעניין- אני מרגישה תחושת החמצה של החיים, כאילו אני כלואה פה ומצד אחד נורא רוצה לעשות אבל מצד שני מתעצלת, נורא נורא מבולבלת כמו שאתה בטח שם לב... לפעמים הדיכאון מגיע עד כדי בכי ואי שליטה במעשים, לפעמים אני ממש חוששת שאני אפגע בעצמי עם מחשבות סופניות כאלה, אני לא מאמינה בפסיכולוגים וכיוצא באלה, אני מאמינה שכל אחד הוא מעין "פסיכולוג" ויש ביכולתו לעזור לו ולאחרים (גם בלי לקחת כסף על זה). אני רצינית מאוד, בקרב החברות שלי [שאותן אני אוהבת מאוד והן, חוץ מהמשפחה שלי, האושר של החיים שלי]- אני נחשבת האופטימית מכולן, שתמיד צוחקת, מחייכת ומעודדת, נראה כאילו תמיד אני יודעת מה להגיד לאחרים אבל לעצמי- אין לי פתרון. אני כל כך צמאה לעשייה ולאושר, להגיע להבנה מי אני, מה המטרות שלי ולאן אני שואפת. סליחה על ה"שאלה" הארוכה, זה פשוט מאוד מאוד מסובך וקשה לי לבטא את המחשבות, אני אשמח מאוד ואעריך מאוד אם תענה לי מה דעתך בנושאים הנ"ל שכתבתי...
תודה מראש.
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
קראתי את דברייך כמה פעמים ואני מתרשם שיש לך אישיות עם עוצמה מאוד גדולה!!!
את מאוד צודקת שהאדם הוא הפסיכולוג של עצמו ואת זה אמרו חכמנו כי רק ה"לב יודע מרת נפשו "ומה טוב ומה רע.
טוב מאוד שאת בחורה חושבת .
טוב מאוד שאת שואלת את עצמך שאלות.
נראה לי כי יש לך לפעול ב 3 דרכים:
1)לא להתייאש בשום אופן מהמצב. כי יאוש זו תגובה ילדותית והיא עצת היצר.
2)לשתף חברה אחת או שתיים בסוד שיחך .
3)לעסוק הרבה בתחביבים!!!
הלימודים זה חשוב ואפילו חשוב מאוד אבל זה לא הכל בחיים .
את צריכה לתת לנשמתך הגדולה עוד ביטויים.
בשירה,בציור,בתפילה,בריקוד,בעזרה לאחרים.
את צריכה לקחת לא את כל מה שהזכרתי אלא את מה שמתאים לך וללכת איתו.
עיקר העיקרים לא לשקוע בדיכי ולא להתייאש!!!
רק לשמוח יש
שמרי לבך הטוב אמציהו בידיך כמו בשיר של אלתרמן:
שמרי נפשך כוחך שמרי שמרי נפשך
שמרי חייך בינתך שמרי חייך
מקיר נופל מגג נדלק מצל חשך
מאבן קלע מסכין מציפורניים
שמרי נפשך מן השורף מן החותך
מן הסמוך כמו עפר וכמו שמיים
מן הדומם מן המחכה מן המושך
והממית כמי באר ואש כיריים
נפשך שמרי ובינתך שיער ראשך
עורך שמרי שמרי נפשך שמרי חייך
זה ערב קיץ לכאורה זה לכאורה
רק ערב קיץ טוב ידוע וישן
שבא לחסד ולרחמים, לא למורא
ולא לרחש חשדות ודבר אשם
שבא עם ריח תבשילים ועם מנורה
אשר תאיר עד אם ננוח ונישן
אשר תאיר עד אם ננוח ונישן
רק ערב קיץ חם וטוב הוא לכאורה
רק ערב קיץ חם שבא למורא
הנה הרוח יד שולחת ובלי רחש
פתאום חלון לאט נפחת בחשכה
אמרי מדוע את צוחקת כמו פחד
אמרי מדוע את קופאת כמו שמחה
אמרי מדוע העולם כה זר עדיין
ואש ומים מביטים בו מכל צד
אמרי מדוע בו מפרפרים חייך
כמו ציפור מבוהלת בתוך כף יד
אמרי מדוע את מעוף ורעד רב
כמו ציפור בחדר בחפשה אשנב
שמרי נפשך העייפה שמרי נפשך
שמרי חייך בינתך שמרי חייך
שיער ראשך עורך שמרי שמרי יופייך
שמרי לבך הטוב אמציהו בידייך