יחס ההלכה לפנייה לבתי משפט, לעריכת דין ולשפיטה

שלום וברכה

שאלתך מחייבת כמובן ספר שלם.

אכתוב בקיצור ראשי פרקים, אפנה למקומות שבהם התייחסתי לעניין, ואם תרצה להמשיך - בשמחה:

אין מחלוקת בין כל פוסקי ההלכה כי חובה למצות תחילה את האפשרות ללכת לדין תורה. זו עמדה חד משמעית, הנובעת הן ממצוות התורה, והן מדברי האגדה הרבים על החשיבות של משפט התורה. אמנם, הבעיה כיום היא שגם בתי הדין הרבניים אימצו הרבה מאוד תקנות מהמשפט הכללי (כגון גרמא בנזיקין), גם שהם עם סמכות כפיה מוגבלת, גם שהם כפופים למערכת המשפט הכללית, ועוד. ואף על פי כן. כמובן שיש לבחור בתי דין אמינים, ושלא יהיה מקום המשפט מקום משפח.

מן העבר השני, בפועל, ככל הידוע לי, אין זרם אחד שלא הלך לבתי המשפט של המדינה בשעה שהוא לא מצא מזור בבתי הדין הרבניים. על אף ההצהרות המאוד רמות נגד מערכת המשפט הזו - בדוק ותמצא את הדבר בכל זרם ובכל כיוון. איני רואה בכך צביעות, אלא הכרה בכך שחובה להציל עשוק מיד עושקו, וזה חלק מהותי מתפקיד המשפט, וכשאין ברירה - עושים זאת, גם בלי אישור של בתי דין וכדו׳.

בתווך נמצאת הסוגיה.

אשמח אם תראה את השיעור הכללי שנתתי בנושא:

וכמה תשובות קצרות על עריכת דין:

http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=1057

https://www.ypt.co.il/7313

http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=12645

כל טוב